פסיפס

פסיפס (מוזאיקה) היא אומנות עתיקה, שאת שרידיה מוצאים באתרים ארכיאולוגיים בני 2500 שנה ויותר. השרידים העתיקים ביותר של אומנות פסיפס הן רצפות פסיפס – אין זה מפליא, כי כאשר הבניינים שהכילו רצפות פסיפס כאלה קרסו או התמוטטו, השפך שכיסה את הרצפות העשויות פסיפס הגן עליהן במשך מאות ואף אלפי שנים, עד לגילויין מחדש בידי הארכיאולוגים. יצירות פסיפס קדומות כאלו נוצרו כולן לפי הזמנה על-מנת לפאר את בתיהם של העשירים ובעלי השררה ואת מקדשיהם של כוהני הדת.
במשך הדורות התפתחה אמנות פסיפס זו, ותמונות פסיפס על קירות הבניינים ואפילו תמונות פסיפס על תקרות הצטרפו אלה רצפות העשויות פסיפס (אך מדרך הטבע, תמונות פסיפס על קירות ותקרות שרדו פחות מרצפות כאלו). בד בבד השתכללו והתפתחו גם החומרים ליצירת פסיפס – לא עוד רצפות פסיפס מאבנים טבעיות בלבד, אלא יצירות מפוארות הבנויות מאבני פסיפס שסותתו ולוטשו במיוחד למטרה זו. עולם חדש של צבעים וצורות ביצירות פסיפס התפתח מאוחר יותר, עת נכנסו לשימוש אבני פסיפס מזכוכית – החל מאבני פסיפס שקופות, דרך אבני פסיפס בגוונים וצבעים רבים וכלה באבני פסיפס מצופות זהב. טכניקות פסיפס כאלו שימשו בימי הביניים לקישוט כנסיות וארמונות. לאחר מכן (מתחילת הרנסאנס ועד המאה ה-18) חלה ירידה גדולה בשימוש באמנות פסיפס לקישוט בתי תפילה, בעיקר בשל איסורים דתיים (גם בנצרות וגם ביהדות) להציג דמויות אנוש ברצפות פסיפס כאלה.
מראשית התקופה המודרנית ועד ימינו אלה נחשבת יצירת פסיפס כאמנות שימושית, ואכן נעשים ביצירות פסיפס שימושים מגוונים מאוד – החל מקישוט מבנים (מבני ציבור או אף בתים פרטיים), דרך יצירות אמנות עבודות פסיפס המוצגות במוזיאונים או בחוצות הערים (קירות, פסלים, עמודים, מזרקות פסיפס זכוכית וכדומה), וכלה ביצירות פסיפס קטנות לשימוש ביתי כגון כדים, מסגרות למראות ושולחנות דקורטיביים.

אמנית פסיפס בינלאומית

אמנית פסיפס ידועה בארץ ובעולם היא דניז דוניץ, ילידת ברזיל, שלמדה פסיפס בישראל והשתלמה באיטליה. דניז מעצבת ויוצרת פסיפסים אמנותיים מרהיבים לפי הזמנה, ויצירותיה משולבות במבנים רבים ברחבי הארץ.

כמו כן, מקיימת דניז בסטודיו המקסים שלה ברעננה כיתות אומן.

למעבר לאתר בשפה האנגלית - לחץ כאן